<h1>ראב"ן שו"ת סימן ק"כ</h1>
<h2>דף לא:</h2>
נשאלתי למה תיקנו לומר בשבת וביום השבת בפסוקי דזימרא וכן ובראשי חדשיכם בר"ח ואין אומרים מוספי מועדים בפסוקי דזימרא. והשבתי מה שתיקנו לומר בכל יום פרשת תמיד משום דאמרינן [מגילה ל"א:] אמר הקב"ה תהיו קורין לפני פרשת [קרבנות] ואני מעלה עליכם כאילו הקרבתם לפני קרבן וקריאתן כנגד הקרבתן, ותיקנו לומר איזהו מקומן שסודרין בו סדר קרבנות ועשייתן ושחיטתן, וגם ברייתא דר' ישמעאל ראש תורת כהנים שתורת הקרבנות אמורה בו, וכשאנו קורין אותן כאילו הקרבנו קרבן, ובשבת שאין קורין למפטיר וביום השבת תיקנוהו לומר בפסוקי דזימרא וליהוי כאילו הקרבנוהו, אבל במועדות שקורין למפטיר פרשת המוסף לא תיקנו לקרותו בפסוקי דזימרא. ובר"ח אע"פ שקורין פרשת מוספין בתורה לרביעי הוצרך לתקן לקרות בפסוקי דזימרא לפי שר"ח יום מלאכה הוא ואין כל העם בבית הכנסת הוצרך לתקן משום עם שבשדות שיקראו בפסוקי דזימרא והוי כאילו הקריבו, אבל מועדות שאינן ימי מלאכה כל העם בבהכ"נ ויוצא בקריאת ס"ת. וא"ת ליתקנו בר"ח ליחידים שאין בבהכ"נ דליקרו ולא לציבור שהרי קורין אותה בס"ת, תריץ אי לא הא לא קיימא הא אם לא שתיקנו לציבור לא קיימא דיחיד כיון שהציבור אין קורין אותה בפסוקי דזימרא אף אני איני צריך שאין ידועה טעמא דמילתא.
